מרחב בטוח לשיפוטיות

אני יושב ומעבד את המפגש הקבוצתי שהנחתי אתמול בנושא 'שיפוטיות', עם קבוצה מגוונת ומרעננת של אנשים.

נפעם לראות עד כמה המנגנון האוטומטי הזה נפוץ וקיים בכולנו. אבל מתי לאחרונה דיברנו על זה בפתיחות?

המפגש הקבוצתי, במרחב בטוח פתוח, איפשר למוסס מחיצות, להיחשף ולדבר על השיפוטיות בכנות.

מטרת המפגש הייתה להכיר את השיפוטיות, לחקור אותה בעיניים חדשות - מה היא? מאיפה היא נובעת? מה היא משרתת? מה היא מונעת? איך אפשר לעבוד איתה ביום יום?

נתחיל מכמה מהתובנות המרגשות של המשתתפים:

- שיפוטיות כלפי האחר נובעת פעמים רבות בגלל הקושי שלנו להביע אהבה

- מודעות לשיפוטיות שבתוכנו תסייע לנו להבחין בתוויות ובסטיגמות שאנחנו שמים על אחרים

- אם נתבל את השיפוטיות שבנו בקצת חמלה, נהיה פתוחים יותר לאחר ולעצמנו

- השיפוטיות שלנו כלפי אחרים היא לרוב השתקפות של השיפוטיות שיש לנו כלפי עצמנו

- שיפוטיות כלפי אדם עלולה להקטין אותו, בעוד שהשיפוטיות קורית אצלי בראש, ולכן קשורה אליי ולא אליו

- אם אכיר לעומק את האדם שמולי, אבחין מאיפה הוא מגיע ומה סיפור חייו, אהיה הרבה פחות שיפוטי כלפיו

- כולנו שיפוטיים. למרות שרובנו מרגישים כאילו השיפוטיות נוכחת וקיימת בווליום גבוה בעיקר אצלנו

- הקול השיפוטי בראש שלנו קשוח! אנחנו מעיזים לדבר לעצמנו בדרך מקטינה. לא היינו מעזים לדבר ככה לקרוב משפחה או לחבר טוב

מהי שיפוטיות?

מנגנון אוטומטי המורכב משני חלקים: הבחנה + ביקורת.

הבחנה - אנחנו מסתובבים בעולם ומבחינים בדברים כמו מראה חיצוני של אדם, התנהגות מסוימת ועוד.

ביקורת - להבחנה שלנו אנחנו מוסיפים תווית כלשהי של טוב או רע. חבר או אויב. יפה או מכוער ועוד.

אנחנו חווים את 2 החלקים האלה במהירות הבזק, הרבה פעמים אפילו לא מודעים אליהם.

השיפוטיות היא הדרך של המח שלנו 'להשלים את התמונה' ולקבל החלטות מהירות. מאפשרת לנו לסווג אנשים לתוך צנצנות ולהימנע מהחרדה האנושית הטבעית שנובעת מאי וודאות.

הפן הבריא של השיפוטיות מאפשר לנו לשרוד. לקבל החלטות לגבי מה שטוב ונכון לנו ומה שלא. הרי חיינו מורכבים מהחלטות על החלטות על החלטות.

הפן המעכב של השיפוטיות עולה כשהיא גורמת לנו לסלוד מהאחר ולהתנשא מעליו, לתייג אנשים בכפייתיות, לכעוס ולתקוף, ולפספס קירבה, קשר והרמוניה עם יותר אנשים.

אנחנו לא נולדים שיפוטיים. אנחנו נולדים יצורים סקרנים ופתוחים ולאט לאט בילדות מפנימים את השיפוטיות שבחברה שלנו - ציונים בבית הספר, השוואתיות מול אחים, מודל היופי בטלוויזיה ועוד ועוד.

בנוסף, לצערנו, השיפוטיות שלנו כלפי אנשים לא מותירה אותנו חפים משיפוטיות עצמית!

מהי שיפוטיות עצמית?

במפגש ראינו, שלכל אחד עולה שיפוט בהקשר אחר. יש אחד ששיפוטי כלפי המקצועיות של מי שמולו, אחר שיפוטי כלפי מראה חיצוני, ואחד ששיפוטי כלפי מידת הרגישות של האדם שמולו. ההבדל הזה מרמז ששיפוטיות היא דבר סובייקטיבי. ואם היא נובעת מתוכנו, אז השיפוטיות שלנו כלפי אנשים היא למעשה מראה של השיפוטיות שיש לנו כלפי עצמנו.

למשל, אם אני נוטה לשפוט מראה חיצוני של אנשים, כנראה שיש בי שיפוט כלפי המראה שלי.

או - אם אני שיפוטי מאוד כלפי אנשים אגרסיביים, כדאי שאבדוק איפה אני בעצמי אגרסיבי?

בעצם, ברגע שאעשה עבודה של היכרות ושחרור על השיפוט שיש לי כלפי המראה שלי למשל, אז אהיה גם הרבה פחות שיפוטי כלפי המראה של אחרים. שווה לבחון - מהם הדברים שמעוררים בנו שיפוט באופן תדיר? הם אלה שראוי להתבונן בהם ולעשות עליהם עבודה עצמית.

בניסיון לתמלל ולתת קול ממשי לשיפוט העצמי שלנו בסדנא, היה רגע דרמטי. הופתענו לגלות שבאופן כמעט מבהיל אנחנו מרשים לעצמנו לדבר לאדם הכי קרוב אלינו (אנחנו) בדרך קשוחה, בטון נוזף, ובגישה מקטינה ומצמצמת מאוד. אנחנו מדברים לעצמנו בדרך בה לא היינו מעזים לדבר לאדם אחר. למשל:

"אתה לא שווה כלום!", "את ילדה קטנה שלא מבינה דבר!", "למה אני כזה עקום?" ועוד...

הדיבור השוטף של השופט הפנימי שבנו לא מפתח ולא מצמיח אותנו. להיפך! הוא גורם לנו להיתקע ולהישאר קטנים במקומות שקשים לנו. אז מה הטעם?!

איך מרככים את השיפוטיות העצמית?

אם הבנו שהשיפוטיות שלנו כלפי אחרים היא תולדה של השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו, וראינו שהשיפוטיות העצמית שלנו רעילה ומקטינה > סימן שיש לנו על מה להתאמן, מה לתרגל ולפתח בתוכנו. האימון שהבאתי למפגש הוא לתרגל דיבור מעצים, אוהב ומפתח יותר כלפי עצמנו.

עשינו את זה באמצעות - סקרנות.

יחד הפכנו את המשפטים הקונקרטיים, הנזיפות וההאשמות שלנו כלפי עצמנו לדיבור סקרני שמתבטא בשאילת שאלות ובטון רך ואוהב כדי לעודד גילוי ולמידה.

כשאנחנו סקרנים כלפי עצמנו במקומות שקשים לנו, אנחנו מפחיתים את הביקורת, ועשויים לגלות משהו חדש על המקום ממנו אנחנו פועלים, על הקושי שלנו, על מה שחשוב לנו ועל מי שחשוב לנו להיות בעולם הזה.

לסיכום,

שמחתי ונהנתי מהזכות לצלול לנושא הכל כך יומיומי, וכל כך מהותי הזה. להכיר עוד קצת את האופן בו אנחנו פועלים, ולהפיץ את הבשורה של להיות מיטיבים, אוהבים,סקרנים וחומלים יותר כלפי עצמנו. הרי החיים הם מה שקורה עכשיו! אז למה לבזבז אותם על שיפוט והקטנה?

תודה למשתתפים המקסימים, על השיתוף וההשראה 🤗

ולכל מי שרוצה להעמיק עוד בשיפוטיות שלו כלפי עצמו וכלפי אחרים - דברו איתי, ובואו לחדר האימון 🧡