להגשים את הרצון בעזרת הפחד

אתחיל מהסוף - כדי לחיות חיים של רצון יש להכיר היטב את הפחד

ועכשיו מההתחלה -

כשאני חושב על למה התפתחות אישית היא דבר כל כך חשוב עבורי, אני חושב על המילה רצון.

חשוב לי לחיות את החיים שאני רוצה לחיות.

חשוב לי שאנשים יחיו את החיים שהם רוצים לחיות.

אני מאמין שהרצון האנושי הוא לא פחות מכוח בריאה!הכוח לייצר מציאות רצויה, להשפיע, להגשים חלומות.

אבל.. יש אבל! לצערי, אנחנו בוחרים יותר מדי פעמים מתוך 'מה שצריך' ולא מתוך שאנחנו באמת רוצים. מחשבים מה יחשבו עלינו ואיך ניראה בעיני אחרים במקום להבין מה יספק וימלא אותנו באמת. יתרה מכך, להרבה מאיתנו אין גישה ישירה לרצון שלנו, ושאלה כמו 'מה אתה רוצה?' משאירה אותנו קצת המומים עם סימן שאלה גדול על הפנים. העניין הוא שכשאין לנו גישה או 'רשות' לגשת לרצון שלנו, אנחנו עלולים לחיות חיים שלמים על יד (כפי שדייק לשיר דודו טסה).

אז איך הגענו למצב הזה?

אני שואל את הילד שהייתי.. ואתם מוזמנים לחשוב על הילד או הילדה שאתם הייתם! על הגילאים המוקדמים, בהם היינו חופשיים מהעין הבוחנת של החברה, מה'אמור' וה'צריך' שאנחנו כה מכירים היום.

כשאני הייתי ילד הרצונות שלי היו ברורים כשמש; במה אני רוצה לשחק, עם מי אני רוצה לבלות, מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול. היה לי ברור למשל שאני רוצה לעמוד על במות גדולות ולהופיע מול אנשים. לשחק, לשיר. זו הייתה התשוקה שלי, ושום דבר לא יכל להוכיח לי אחרת. אני זוכר את תחושת הביטחון של הילד בן ה-8 שהייתי, את הלהט ואת ההרגשה שהכל פתוח עבורי ושום דבר לא יעצור אותי.

נריץ כמה שנים קדימה ואכיר לכם את הילד בן ה-12 שהייתי. לא שר, לא רוקד ולא משחק. הרעיון של במה ושל קהל כבר היו הדבר הכי רחוק ממני. הייתי עסוק בלהקיף את עצמי בחברים, בלהיות מקובל. להתלבש כמו כולם, לדבר כמו כולם ולהתעניין במה שכולם מתעניינים. בקיצור, להיות מיינסטרים!

אז מה קרה בין גיל 8 לגיל 12?!

לאט לאט התחלתי לקבל תגובות ישירות ועקיפות על הרצונות שלי. משפטים כמו 'להופיע זה לבנות', מבטים שפירשתי כסולדים, וההרגשה שאני שונה או אחר משאר הבנים התחילה לחלחל בי. אני זוכר את ההרגשה הזו כסוג של בושה שאומרת לי שאני והרצון הזה שלי 'לא בסדר', שכדאי לי לשנות את עצמי בדחיפות כדי להשתלב. עשיתי מייקאובר שלם כדי להימנע מלחוש את התחושה הזאת. החלפתי תחביבים, החלפתי חברים, וזכיתי בפרס הגדול של להיות אהוד ומקובל בחבר'ה.

בואו נרוץ עוד כמה שנים קדימה. נגיד, 15-20 שנה קדימה.

זה מתכון מעולה לבן אדם מבוגר שלא בטוח שהוא יכול לעשות את הדברים שהוא רוצה. שכל מהלך משמעותי של רצון מעלה בו פחד! פחד שמא גם מה שאני רוצה היום לא יתקבל בברכה על ידי הסביבה. ואם הוא לא יתקבל בברכה, הילד שבתוכי ירגיש שוב את הבושה הבלתי נסבלת ההיא של להיות שונה ודחוי.

שחזור תגובה ילדית

הרבה מאיתנו משחזרים באופן לא מודע את הדפוסים וההחלטות שביססנו בילדות. הילד הקטן שהיינו (ועדיין חי בתוכנו) יעשה הכל כדי שלא נפתח מחדש את הפצע. ואנחנו חווים את זה כמבוגרים ע"י פחד. פחד שמופעל ומתבטא בתוכנו בדרכים מאוד מתוחכמות! הוא יעצור אותנו רגע אחרי שתעלה לנו מחשבה של להגשים איזה רצון נועז וחדש. הוא יגיד לנו בנחרצות שמה שאנחנו רוצים מסוכן, לא ריאלי, מוגזם, לא באמת יקרה, יקר מדי, גרוע, לא הגיוני ועוד ועוד ועוד.

הפחד שלנו יכול להיות מאוד יצירתי ומאוד אסרטיבי.

בגלל שהוא כזה, אנחנו מזדהים איתו בקלות רבה. מקשיבים לו, ויורדים מהרעיון הזה שדיגדג לנו בבטן - נמנעים מלהחליף קריירה, מוותרים על לצאת לדייט ההוא, לא מאפשרים לעצמנו להתנסות בחוויה חדשה כלשהי. הכל בגלל הפחד הזה שחונק אותנו...! שרוצה לחסוך מאיתנו את ההרגשה הלא נעימה ההיא. אז הוא משתק אותנו ברמה הפזיולוגית, ומשכנע אותנו בגיזרת התודעה והמחשבות.

לכן, הצעד הראשון והמועיל ביותר שעשיתי בתהליך ההתפתחות שלי, ושאני עושה עם אנשים הוא להכיר את הפחד ולהתיידד איתו.

להצליח לזהות מתי הוא מגיע, לחוש את כל המיחושים והתופעות הפיזיות שהוא מביא, ולהתבונן במחשבות החוזרות ובתרחישי האימה שהוא מנגן ומתסרט בראש. במקביל, להיזכר באותם רגעים בילדות בהם ההחלטות הילדיות התקבלו והתקבעו.

ברגע שאנחנו מכירים בסקרנות את הפחד, הוא לאט לאט מאבד מהאסרטיביות ומשחרר אחיזה.

אחרי הכל, הפחד שלנו הוא מנגנון ההגנה שלנו. הוא רוצה לשמור עלינו כשהוא צופה סכנה!

וכשאנחנו מכירים אותו, אנחנו למעשה תומכים בילד הקטן שזועק בתוכנו לעזרה. ואז דברים נהיים קצת פחות מפחידים ואפשר לבחור אחרת :)

אם הגעתם עד פה אתם בטח מבינים וכנראה גם חוויתם את זה בעצמם - מי שרוצה לחיות את החיים שהוא באמת רוצה - צריך לעבור דרך הפחד האישי שלו, וזה לא תמיד נעים.

החדשות הטובות הן, שאחרי היכרות והתיידדות עם הפחד, אפשר לקבל גישה ישירה ונעימה יותר למימוש הרצון!

היום, כשאני מזהה רצון מדגדג לי בתחתית של הבטן, אני קופץ עליו באהבה ומחבק אותו. כי ברגע שמתחילים לטעום את טעמו של הרצון - יש חשק לעוד ועוד ועוד! ודברים מופלאים קורים.

---

ולכל מי שקרא את הפוסט הזה ורוצה לחזק את נוכחות הרצון בחיים שלו ולהכיר את הפחד שמכסה אותו, דברו איתי! זו המשימה הכי חשובה שלי :) 052-6782342

אוהב, יובל