הצורך בהיקשרות VS. הצורך באותנטיות

כולם מכירים את הצורך הטבעי בהיקשרות אצל ילדים. את העובדה שילד תלוי באהבה וביחס של ההורים שלו כדי להתפתח. עוד מימי הג'ונגלים בני האדם היו בעל החיים שתקופת התלות שלו בהורים שלו כדי לשרוד היא הארוכה ביותר! תינוק שהוריו לא יקשרו אליו, עלול אשכרה למות.

איזה צורך אנחנו פחות מכירים? צורך בסיסי וטבעי נוסף שיש לבני אדם – הצורך באותנטיות (כן כן!) אדם אותנטי הוא אדם שמחובר לעולמו הפנימי, לרגשות ולתחושות שלו קשוב לתחושות הבטן שלו, לרצונות ולצרכים שלו, לשיקול הדעת הבריא שלו. אבולוציוניות, בן אדם שלא קשוב לעצמו עלול לפעול נגד מה שנכון להישרדות שלו, סיכוייו לצלוח סכנות ומשברים קטנים יותר.

למה אני מספר לכם את זה? כי עבור הרבה ילדים הצרכים האלה נוכחים כקונפליקט והצורך הראשון מכניע את השני.

אנחנו כל כך רוצים להיות נאהבים, מקובלים ומוערכים – גם במחיר של התרחקות מהאותנטיות שלנו!

• זה נפוץ מאד עבור ילדים שהרגישו שאם הם יהיו מי שהם, יביעו את הרגשות ואת האמת שלהם – ההורים שלהם לא יאהבו אותם, והצורך שלהם בהקשרות לא יסופק.

• זה אחד ההסברים ללמה הרבה מאד מבוגרים מגיעים לגיל 30 בלי לדעת מה הם רוצים, מה נכון להם, במה הם מאמינים ומה הם מרגישים.

• זה אחד ההסברים ללמה אנשים ממשיכים לקיים התנהגויות שפוגעות בעצמם.

• זה אחד ההסברים ללמה אנשים עסוקים בריצוי, וכל כך חשוב להם לקבל אישורים חיצוניים, בזמן שהם רחוקים מאד מעצמם ולא אוהבים את עצמם.

בעצם, ילד שהדרך שלו להשיג אהבה הייתה מחיקת הרצונות שלו – ימשיך לעשות את זה באופן אוטומטי גם בבגרות ולהתייחס לעצמו באותה נוקשות שהתייחסו אליו. מה שנקרא – הפנמה.