השבוע הייתי בסדנא מרתקת על עצב הואגוס. כן כן, אולי לא שמעתם את השם הזה אף פעם
אבל נתחיל בלהגיד שהואגוס הוא חבר!
הוא עצב די משוכלל ומטורף שמשתרע מהראש שלנו ועד תחתית הבטן.
הוא עוזר לנו להסיט את מערכת העצבים שלנו ממצבים קדומים של סטרס שמאד נפוצים באורח החיים העמוס והטראומתי שלנו – למצב של רוגע, קירבה לאנשים ומנוחה. (נשמע טוב, לא?)
בגדול לפי התאוריה הפולי-וגאלית שפיתח פרופ' סטיבן פורג'ס, מערכת העצבים שלנו שומרת עלינו. היא מתוכנתת כדי לעזור לנו לשרוד בכל מצב!
כשקורה משהו, היא שואלת 'מה קרה?', 'האם זה קרה כבר בעבר?' ולפי איך שהיא מפרשת את המציאות היא קובעת אם יש איום וסכנה. בהתאמה לפרשנות שלה, היא תכניס אותנו לאחד מבין 3 מצבים:
1. מצב דורסלי – העתיק ביותר, בן כ-500 מליון שנה. מצב של פריז. כיבוי. כשאין לנו מה לעשות עם האיום מערכת העצבים פשוט מכבה אותנו כדי שלא נרגיש. בולט מאד בתקיפות מיניות, אלימות, תאונות.
2. מצב סימפתטי – בן כ-400 מליון שנה. מצבים של fight or flight לחימה באיום או בריחה ממנו. נחווה במצב הזה חרדה, לחץ, מתח, דריכות, דופק מהיר וקושי להרגע.
3. מצב ונטרלי – החדש ביותר, בן כ-300 מיליון שנה. מצב של התקשרות ואינטרקציה חברתית, רוגע ומנוחה. התפתח בתוכנו היות והדרך שלנו לשרוד היא בקבוצות. הישרדות כפונקציה של תלות הדדית בין תינוק להורה, חברויות ושת"פ בין אנשים.
3 המצבים האלה קיימים בתוכנו, מופעלים אוטומטית ע"י אזורים שונים במח, ונכנסים להילוך במצבים שונים. המערכות האלה התפתחו לפני המון זמן כשחיינו בג'ונגלים והישרדות הייתה עניין שבשיגרה. בעידן המודרני, אנחנו מאד מוגנים, אבל המערכת שלנו עדיין תופסת גירויים שונים כאיום! למשל מפגש עם האקס, שיחה עם הבוס או משכנתא. לכן אנחנו רוצים ללמד את עצמינו לעבור ממצב סימפתטי למצב ונטרלי. להראות לגוף שלנו שאין באמת סכנת חיים ולאפשר לעצמינו להרגע – ופה עצב הואגוס נכנס לתמונה. חבר אמיתי כבר אמרתי?!
עצב הואגוס מווסת את המצב הסימפתטי ועוזר לנו לעבור למצב הונטרלי! ככל שנגרה אותו הוא יעזור לנו בתנועה הזו. ויש הרבה דרכים מעשיות ופשוטות לעשות את זה. ריכזתי עבורנו כמה דרכים פרקטיות לתרגול ביום יום.
8 דרכים לגרות את עצב הואגוס (או במילים אחרות - להרגע)
1. לזהות באיזה מצב אנחנו - הבנה של מה קורה לנו מסייעת לנו להכיל את מה שקורה לנו. אחת ההבנות המשמעותיות היא שכשאנחנו מרגישים דחויים, לא שייכים, שונים, אשמים, בושה, בדידות – כל אלה מקודדים במערכת שלנו כבעיית הישרדות. לא סתם יש פחד מדחייה. זו בדיוק הסיבה שמצבים כאלה יכולים להרגיש לנו כעניין של חיים ומוות! אז בפעם הבאה שזה קורה ולא נותן לכם מנוח (דופק מהיר, חוסר מנוחה, עצבנות, נשימה שטוחה) דעו שזו מערכת העצבים שלכם שמנסה לשמור עליכם. הודו לה 😊 יש בזה הרבה כח.
2. שהות בגוף – תרגילי מדיטציה שונים מגרים את עצב הואגוס שלנו ועוזרים לנו לעבור למצב ונטרלי. תרגילי נשימה עמוקה לבטן, ספירת נשימות (7 שניות שאיפה – 11 שניות נשיפה), תשומת לב לתחושות גוף ועוד. אני אעלה פה ממש בקרוב תרגיל אחד שאהבתי במיוחד. אבל בתכלס - פשוט לעצור ולנשום כמה נשימות עמוקות ומודעות דרך האף ולכיוון הבטן. עובד כמו קסם!
3. בטחון safety – בשביל הואגוס זה הכל עניין של תחושת בטחון. אם המרחב בטוח, אפשר להרפות ולעבור לונטרל. הבחינו מה מייצר לכם ביטחון ומה לא. גם אם אלה דברים סופר קטנים. אם למשל להיכנס לחדר מלא אנשים ולשבת קרוב לדלת עוזר לכם – לכו על זה! אם יש חפצים מסוימים שנותנים לכם ביטחון, השתמשו בהם כמשאב. בעצם, שאלו את עצמכם כשאינכם רגועים – מה פה מרגיש לי לא בטוח? ומה אני יכול.ה לעשות כדי לעגן תחושת ביטחון? למה אני זקוק עכשיו כדי להרגיש בטוח? ועשו את זה 😊
4. אינטרקציה חברתית – המצב הונטרלי הוא מצב של socializing. להסתנכרן עם אדם אחר עוזר לנו מאד. להביט בעיניים, להקשיב, לשבת ביחד, לצחוק, וגם לאכול (מסתבר שלא סתם אנחנו אוהבים לאוכל במפגשים חברתיים, יש גם בזה עניין עצבי). אז ללכת לחבר, לחוג, להשתתף בפעילות עם עוד אנשים עוזרת! לעומת זאת התבודדות תעשה את ההיפך (מסביר את ההידרדרות הנפשית שהייתה בעולם בזמן הסגרים)
5. מגע – מכירים מגע מרפרף? שאתם מעבירים את קצות האצבעות בעדינות על העור וזה מדגדג קצת? מסתבר שהעצבים שהמגע הזה מגרה מפעילים מאד את חברנו הואגוס וזה מסייע להרגעה. גם מגע כף היד על הלב או על הגב בחלק שמאחורי הלב עושה אפקט דומה. ובכלל, הואגוס מאד אוהב מגע! תנו לו הרבה ממנו. בלי להתקמצן זה בחינם.
6. תנועה – כדי לעבור ממצב סימפטתי למצב ונטרלי, המערכת הסימפתטית צריכה לפרוק את עצמה. והיות והיא קשורה ללחימה או בריחה, היא לרוב תפרוק את עצמה על ידי תנועה. ככל שתתנו לעצמכם לנוע – לרקוד, ללכת, להתעמל, לרעוד, לקפוץ – תוכלו לעזור לה בפורקן הזה. לא סתם אנחנו מרגישים הרבה יותר רגועים אחרי הליכה בסוף יום למשל.
7. חמלה – מחקרים מרתקים הראו שלאנשים שקנאים מאד לקבוצת הסגורה שלהם וסולדים מקבוצות אחרות יש ווליום נמוך יותר של הואגוס. לעומת זאת, אנשים חומלים שעוזרים לאחר ללא קשר לשיוך, קבוצה, גזע, דת ומין ווליום הואגוס שלהם גבוה יותר! והדבר מתבטא גם בשונות קצב הלב, אחד המנבאים הכי טובים לבריאות. שווה לחמול!
8. עצב – שמעו קטע מפתיע. עצב עוזר להפעיל את הואגוס. לא סתם אני אוהב לשמוע שירים של לאונרד כהן כשאני רוצה להירגע. אז הקשבה לסיפורים של אנשים, עצב בריא, שירים עצובים – כל אלה עוזרים לנו להתחבר לאיזו אנושיות פשוטה שקיימת בנו ולהיכנס למצב של חיבור – מצב ונטרלי.
נראה לי שזה מספיק להיום 😊
שתפו עם מי שזקוק לשמוע את זה
ובחרו לכם סעיף שנראה לכם נגיש, קל לביצוע – ויאללה בואו נתרגל!
אשמח לשמוע מה בחרתם ולמה התחברתם
אני הולך לעשות תרגילי נשימות...
תהנו עם הואגוס!
יובל