על מנועים אנושיים

דמיינו שכדי לנוע, לפעול ולהתקדם בחיים אנחנו זקוקים למנוע, מנוע אנושי.

לאחרונה אני חוקר 2 סוגים של מנועים:

1. מנוע ה'צריך' – אני עושה כי אני אמור לעשות, אני עושה כי ככה כולם עושים ועליי להשתלב ולהיות כמוהם, אם לא אעשה לא יהיה לי, ככה ההורים החברים או אנשים אחרים מצפים ממני לעשות. מנוע ה'צריך' הוא מנוע נפוץ מאד, שהדלק שלו הוא לרוב דלק של מתח, פחד, לחץ וביקורת עצמית. הוא יכול להביא אותנו להישגים אינסופיים ולטפוח לנו על האגו אבל הוא לרוב לא ממלא אותנו לטווח הארוך, הוא משאיר אותנו ריקים מבפנים. לא משנה כמה השגנו בעזרתו, כמה התקדמנו, כמה רכשנו, הוא לא מקנה לנו תחושת ערך לאורך זמן והמתח והלחץ הכרוכים בהפעלתו פשוט מתישים אותנו.

2. מנוע ה'רוצה' – אני עושה כי אני רוצה לעשות, אני עושה כי זה נכון לי, אני עושה גם אם זה שונה ממה שהשאר עושים, אני פועל באופן מקורי ויצירתי בהתאם לערכים שלי. אני יוצא מאזורי הנוחות שלי, אני עושה דברים שבהרבה מאוד מקרים מרגישים מפחידים כי הם לא בהכרח יצליחו או ירצו את הסביבה שלי.

מנוע הרוצה הוא מנוע פחות נפוץ, והדלק שלו הוא לרוב דלק של אהבה, יצירה, תרומה, שליחות ואמונה. הוא ממלא אותנו ומפתח אותנו, גורם לנו להרגיש מסופקים ומשמעותיים ע"י מימוש הייחודיות שלנו.

אני מאמין שכולנו באנו לעולם עם המנוע היפה והטהור של הרצון. מנוע כזה שמחובר לטבע ולמהות הנקייה שלנו. אך בילדות המוקדמת אירועי חיים שונים גרמו לנו להסיק שהמנוע הזה מסוכן לנו מדי. שעדיף ללכת לפי מה שצריך ולא לפי מה שרוצים. עברנו לחיות באופן שטחי יותר וניתקנו את העומק היוצר והחופשי שבתוכנו. לאט לאט התרחקנו והתרחקנו והתרחקנו... עד שהלכנו לאיבוד.

ההתעוררות שלנו לזה שהתרחקנו היא לרוב תוצאה של משברי חיים כאלה ואחרים שקורים בגילאים מבוגרים יותר. אובדן, קושי נפשי, מחלה, תקיעות, קושי ביצירת זוגיות, תחושת היעדר משמעות ועוד...

אני רואה את משברי החיים האלה כסוג של תקלת מנוע. המערכת שלנו מאותת לנו שהיא לא יכולה יותר לנוע על מנוע ה'צריך'. הוא מצריך יותר מדי אנרגיה שבאה על חשבוננו והוא כרוך ביותר מדי ויתור על האני האמיתי שמחכה שם בפנים ורוצה לצרוח החוצה.

כשאנחנו מנצלים את המשברים האלה (או מקדימים אותם) ומסכימים להביט פנימה על המנוע הבלוי שיצרנו כילדים, אנחנו יכולים להודות לו ולהתחיל לאט לאט להיפרד ממנו ולהתקרב חזרה לעצמנו, לחזור הביתה. להוציא מהבוידעם את מנוע ה'רוצה' שחיכה לנו שם מילדותנו ולהחזיר אותו לשימוש.

זה לא קל. זה מנוע חדש ואנחנו לא בהכרח רגילים. נחווה קשיי גמילה מה'צריך' ונרצה לחזור למוכר והידוע. מנוע הרוצה יעביר אותנו דרך לא מעט שבילים מפחידים שלא הכרנו, והוא יאלץ אותנו להתמודד עם הרבה דברים ששנים לא הסכמנו לעשות. יחד עם זאת הוא בהכרח יביא אותנו לארץ המובטחת שלנו. וכל פעם שנשכח, הוא ימצא דרך טובה להזכיר לנו לתדלק אותו בעוד קצת אהבה, חמלה, עדינות, תרומה ונדיבות.

הגיע הזמן לחיות את החיים שאתם באמת רוצים?

בואו נפתח יחד את מכסה המנוע...