התמודדות בתנאי אי ודאות

כמה אנחנו אוהבים וודאות? בדיוק באותה מידה בה אנחנו מאוד לא אוהבים אי וודאות.

השבוע האחרון היה דוגמא מצוינת לזה - שני דברים חדשים וגדולים קרו בחיי. אני ואבי עברנו דירה, והנחתי את הסדנא החדשה שלי 'מורידים מסיכות'.

גם הסדנא וגם מעבר הדירה היו צעדים אמיצים וגדולים של התפתחות אישית ומקצועית. להרחיב את הבית והמרחב המשותף שלנו, להעביר את הקליניקה שלי לתוך הבית, להתנסות בסדנאות התפתחות מבית היוצר שלי ולהביא את דרך התרומה שלי גם למרחב קבוצתי.

לכאורה, הייתי אמור להתרגש מאוד. אבל בין אריזות, ניקיונות, הכנות וקרטונים, שמנו לב שמשהו קפוא, שקט, לא נלהב, עצור.

אז עשינו את מה שאנחנו תמיד עושים, ישבנו לשיחה כדי לנסות להבין ביחד מה קורה לנו. וכמו תמיד תוך כדי שיחה פתוחה, דברים התחילו להתבהר. ושיר ישן אחד יחיד ומיוחד התחיל להתנגן לי בראש –

"הולכים אל הלא נודע, אל הלא נודע אל הלא נודע אה אה אה"

מדהים איך שיר טוב יכול לזקק חוויה.

הבנתי שהדבר שמנהל אותי הוא הפחד מאי הוודאות לגבי העתיד.

אמנם אני בחרתי לעשות את כל הצעדים האלה אבל עדיין, לא באמת ידעתי מה יהיה ומה יקרה שם. איך נרגיש בדירה, איך תראה הקליניקה, האם תהיה אווירה טובה, איך תעבור הסדנא, מי יגיע ועוד מלא סימני שאלה שפשוט... אין להם תשובה.

אז החלטתי להעמיק ולחקור מה קורה לי שם. לקבל קצת ודאות בתוך תנאי אי הוודאות 😊

אז מה הקטע של אי ודאות?

📍היא קיימת תמיד! פשוט מרימה את ראשה בשינויים

תחשבו על זה, מתי אנחנו מרגישים את אי הודאות? מתי היא מייצרת לנו מתח? בעיקר כשאנחנו בתוך שינוי או לפני דבר חדש. עבודה חדשה, נסיעה לחו"ל, מגיפה עולמית, מעבר דירה, קשר זוגי חדש. אבל... יש פה תרמית קלה 😊 כי גם בשגרה ובזמנים בהם אין שום דבר חדש, יש מלא אי ודאות לגבי מה יהיה. אין לדעת מה יקרה לנו עוד דקה ועוד שעה, ואם נהיה פה בכלל מחר לשתות את הקפה של הבוקר. אבל יש משהו בשגרה שעוזר לנו 'להדחיק' את זה, לא לחשוב על זה. וכששינוי קורה, אי הודאות קופצת לקידמת המסך שלנו.

📍היא לא נעימה לנו כשאי הודאות קופצת ומעוררת מתח ודאגה זה לא נעים. אחת הסיבות היא חוסר ב'קיטלוג'. כלומר- כשאנחנו לא יודעים מה יהיה, אנחנו לא יודעים אם לפרש את המצב העתידי כחיובי או שלילי. המוח שלנו מאוד אוהב שליטה ע"י סיווג של הדברים כשחור או לבן, כסכנה או ביטחון, חבר או אויב, טוב או רע. וכשיש אי ודאות יש לו מן ERROR משתק ולא ברור לו איך לפעול. אז מה הוא עושה? הוא מייצר תחושה של שליטה ע"י השלמה של התמונה, ולרוב לקיצון השלילי. מחליט שהמצב העתידי יהיה שלילי ומצייר לנו בראש תרחישי קיצון שכאלה. 'שהבית החדש יהיה חשוך ולא נעים', 'שאנשים לא יאהבו את הסדנא' ושלל תרחישים שחורים. אני יותר מבטוח שאתם מבינים על מה אני מדבר 😊

המחשבות האלה, מפעילות לנו את הגוף ומעוררות מנה גדושה יותר של פחד, מתח וכיווץ.

מה אפשר לעשות כדי לנשום עם אי הודאות?

ראינו שכשמצב של אי ודאות אוחז בנו, הוא אוחז היטב. גם פיזית וגם מחשבתית.

הגוף מתכווץ והמחשבות מריצות תסריטים שליליים שרק מזינים את הכיווץ הפיזי.

ולכן הדבר הכי חשוב לתרגל הוא ל-ש-ח-ר-ר.

לשחרר שליטה

כדי לשחרר את השליטה אנחנו צריכים קודם כל להסכים להיות בתוך אי הודאות מבלי לשלוט על התוצאה. הרי בין כה וכה אנחנו לא מגדת עתידות ואין לנו באמת יכולת לדעת מה יהיה, אז למה ליצור תרחישים מיותרים שמייצרים לחץ? הבחירה בשחרור של התוצאה, היא תנועה של התמסרות לדרך.

התמסרות שיש בה את היכולת לסמוך על עצמנו, על אנשים ועל העולם – שדברים יסתדרו לטובתנו. ואם לא? נלמד. אנחנו הרבה יותר חזקים ויכולים ממה שאנחנו מדמיינים.

להרפות ולהנות ההרפיה מהמחשבות השליליות בראש תייצר גם הרפיה של הגוף. ותמיד אפשר לפעול גם הפוך- תרגילי נשימה, ספורט ומדיטציה מכל סוג יכולים לתרום ולהקל - על הגוף וגם על הראש.

אני בטוח שכמו שאני גיליתי, תופתעו לגלות גם אתם שכשאנחנו מסכימים לשהות בתוך אי הודאות ולשחרר שליטה, עולה דווקא תחושה נעימה. סוג של מרווח שקט שנמצא שם ואפשר להתערסל בו ופשוט להיות ברגע.

לשדרג את השיח הפנימי

הדבר האחרון לא סתם מגיע בסוף :) הוא מתאפשר בעיקר אחרי שמשחררים ומרפים. כשאנחנו קצת יותר רגועים, אנחנו יכולים לחזור לשיח פנימי מיטיב יותר לגבי העתיד.

להמיר שיח פנימי של ודאות ששואל - 'מה יהיה?' ומעיד על דאגה וחוסר אונים לשיח פנימי של כוונות ששואל - 'מה אני רוצה?' ומעיד על עוצמה והשפעה